תורם הגיע

איזה כיף, שלא יגמר. גביע העולם מהטובים שהיו (כמובן מאז שאני זוכר), דרמה ורגש ברמה אחרת
לגמרי. בכי בזמן ההמנון הוא מחזה שלא זכור מתחרויות קודמות. הגביע הזה שייך ללב וקצת פחות
ליכולת.

דיברתי כאן על כמעט כל הנבחרות, מאיטליה וניגריה ועד ארגנטינה ואנגליה, אך נמנעתי מלדבר
על אחת הנבחרות שגורמות לכל אחד קצת רטט כשהוא רואה את מדייה הצהובים כחולים.
אותה נבחרת שרק השם שלה גורם לשחקנים לבקש הגרלה חדשה.

הסלסאו, נבחרת ברזיל, קצת נשכחה בגביע הזה. אז נכון שהיא קצת פחות מלהיבה
וניראה כאילו שחקניה הבריזו משעורי הסלסה והריקוד הקלסי, אך ללא ספק הופיעו לשיעור
ריקוד מודרני. נבחרת יעילה וחדשה, כזאת שלא בוחלת באמצעים כדי להגיע למטרה הנכספת
שהיא זכייה בגביע.
רבים בוודאי אומרים לעצמם, "אוי איזה נבחרת" וכן לפעמים זה אכן ניראה כך. אך חשוב להסתכל על
הצד המקצועי, מדובר בנבחרת חזקה מאד שכל חלק במגרש מציג את השחקנים הטובים בעולם.

אחרי שנים שחונות, בהם נאלצה להסתפק בשוער בינוני כמו דידה/זטי, מקבלת ברזיל את השוער שלדעת
רבים הוא הטוב בעולם, אם לא אחד מהם. סזאר הוא לא שוער ברזילאי אופייני וכמעט ואינו נוהג
לבצע טעויות איומות.

לכל אותם מלעיזים על הסלסאו, מדובר באלופת העולם האולטמטיבית וזאת שזכתה הכי הרבה  עד כה.
הנבחרת של היום מזכירה לי במעט את הנבחרת של 1994.
אז היו מספר מועט של שחקנים כשרונים, ושחקני קישור אפורים הידרו את הנבחרת, אז בוודאי כולם זוכרים
את רומאריו ובבטו האגדתיים, אך את כל הייתר??? מי זוכר?
אז כן היו שם, דונגה ומזאינו האפורים - גילברטו סילבה ומלו של היום.
היו שם לאונרדו,ראי וזינו הוותיקים שמזכירים יותר את אלנאו,קאקה ודני אלבס
וקצת מאלדאיר וסמפיו ובראנקו שיותר מזכירים את ג'ואן,לוסיו ומייקון.

נבחרות מאד דומות ברמת השחקנים, כמובן כל אחד והתקופה שלו.
ועל כן אין לפסול את הנבחרת הזאת, כי במונדיאל הזה הוכח ולא פעם, שיעילות חשובה
מאיכות. ואיכות עלולה שלא להספיק אם אינה יעילה.
התבלבלתם?

גרמניה נגד אנגליה היא הדוגמה המצויינת לכך. תעשו השוואות ותראו.
לברזיל מחכה עוד יריבות עיקשות בדרך לגמר כגון הולנד ואז גאנה או אורוגוואי כאשר
בגמר היא עלולה להיפגש עם ארגנטינה/ספרד/גרמניה.
אז למזלה היא עדיין ברזיל ויש משהו מאד מיוחד בנבחרת הזאת
מישהו דואג שהיא תישאר למעלה בפיסגה.

אם רוביניו ופאביאנו יהיו אפילו כמעט כמו בבטו ורומאריו. ברזיל תהיה אלופת העולם הבאה.
הכל תלוי ביעילות הברזילאית אל מול היריבות הטיפה יותר כשרוניות ממנה.

למרות הכל , משהו חייב להשתנות

אני אתחיל בכך שמי שקרא את הפוסט הקודם שלי, מבין שאני נהנה לגמרי מהגביע העולמי.
אין לי הרבה תלונות, אחרי מחזור 1 חלש, קיבלנו 2 מחזורים שגרמו לי לחוש גאווה, כייף
גדול להיות אוהד כדורגל בימים אלו.

אני לא מדבר על האלה שקופצים ולוקחים טרמפ, ומבקרים את המשחקים בכך שאין רמה.
כבר דיברתי על כך, ואין טעם לדוש בכך שוב. הכדורגל משנה כיוון.
אם בתחילת המאה הקודמת היינו עדים להרבה משחקים רבי שערים, עם השנים
המשחק נהיה שוויוני יותר,מקצועי יותר ושווה הרבה יותר.

בטורניר הנוכחי המטרה היא להיות אלופת העולם, ואחד הנתונים שצריך לשמור עליהם בכדי
להגיע לתואר זה לספוג מעט, ולעשות עבודה יעילה. לדעת לנצח ולשמור על תוצאה,כדי לא לעשות שטויות
ולאבד את התוצאה.

עד כאן הכל בסדר.

אז איפה אני חש טיפה מרמור?
אני לא מתלונן על 32 נבחרות שעושות בעיקר שמח וכייף וגורם לאיחוד גדול יותר של היבשות.
אלא יותר לכיוון של איך נקבעים סדר המשחקים של השלבים המאוחרים.
בעבר פיפ"א ידעה איך לשמור על המשחק עדכני מבלי לפגוע בעממיות והפשטות של המשחק.
בין כל הגביעים המשוחקים היום כמעט ואין אחד (אולי למעט הגביע האנגלי) שלא שונה
לצורך שימור האיכות.

עד היום בשלב הבתים נבחרות ידעו לשחק על תוצאה שתסדר להם משחק
נוח יותר בשלב השמינית(למעט גרמניה שלא חשבה על כך), וכך לפעמים היה נראה שהנבחרות
לא נותנות את הכל.

אולי כדאי לחשוב על שינוי. 8 הבתים ימשיכו להיות משוחקים באותו אופן, כך ששתי הנבחרות
הראשונות מכל בית עולות שלב.
החדשנות תגיע בכך שמכאן והלאה הכל יהיה יד הגורל. מה יהיה יותר מעניין מהגרלה לכל שלב
כך ששום נבחרת לא תוכל לדעת מראש מי הנבחרת שתעמוד מולה.
שום נבחרת לא תשחק על תוצאה וכולם ישחקו רק כדי לנצח כי לא תהיה להם ברירה.

נוכל לקבל משחקים גדולים גם בשמינית ויכול להיות שנקבל משחקים אדירים גם בשלבים הבאים.
שהכל קורה מבלי שהכל נקבע מראש, התחרות נהית קשה יותר ומעניינת יותר.

תחשבו על זה.

המשך מונדיאל מהנה

איזה כיף של מונדיאל

אנחת רווחה, אחרי שבוע וחצי של משחקים לטעמי לפחות יש לנו מונדיאל נהדר.
האווירה מצוינת המשחקים לא צפויים, והרמה לפחות לדעתי גבוהה.

אז כנראה שרובכם יגיד הבנאדם חי בסרט, ואולי אתם צודקים. אבל סביר להניח שאתם
תקועים בעידן אחר לגמרי, כזה שבו הגדולות היו מפרקות את הנבחרות הקטנות וגורמות לנו לחשוב
שהכל טוב ויפה. כזה שבאירופה משחקים רק אירופאים והאפריקאים משחקים ביבשת שלהם, והחברים מאסיה
עוד לא ראו אדם שחור.

היום בכדורגל המודרני שרוב השחקנים האיכותיים וגם אלה שקצת פחות משחקים באירופה, וסופגים
את התרבות ולמידת המשחק ההבדל בין שחקנים דרום אמריקאים,אירופאים ואפריקאים הם מינוריים מאד.
אם פעם הנבחרות האפריקאיות היו מביאות קצב שונה של משחק, עם קצת בלאגן, היום הנבחרות האלו בדומה
לנבחרות של דרום אמריקה משחקות כקבוצות אירופאיות לכל דבר.

התפיסה של הכדורגל השתנתה מאז שנות ה90 כבר 3 פעמים. ממש כמו בכדורסל החשיבה אומרת שצריך
הגנה חזקה מאד, ומשם כבר נצא להתקפה. הכל הפך להיות קשה יותר.
נבחרות "חלשות" אמנם מפסידות אבל לעיתים גם מפתיעות מכיוון שהן מכינות את עצמן היטב
ויודעות שאם לא סופגים יש יותר סיכוי לעשות תיקו או לנצח.

אז אני נהנה ממשחקים כמו איטליה נגד ניו-זילנד בהם נבחרת דלת אמצעים מתסכלת את אלופת העולם,
בצורה סופר איכותית. הרי אם השחקנים לא טובים הם לא יוכלו לבצע את ההוראות של המאמן
בצורה טובה.
אלג'ריה למשל שמשחקת מצויין והייתה צריכה לנצח את החבורה המתחזה לנבחרת אנגליה,
וכך גם הצרפתים שעשו טעות שבכלל הגיעו לגביע העולמי ולא ביקשו להתנצל בפני אירלנד
ולפנות להם את המקום.

כל משחק בדרום אפריקה אולי לא מובקעים בו 5 שערים כמו פעם, כאשר ההגנות היו חלשות מאד.
אבל ברוב המקרים (אולי חוץ מהאפריקאיות) לא ידוע איך ייגמר המשחק.
וזה הכיף וזה אומר שיש אחלה של טורניר.

אחרי הכל אם הכל היה צפוי, זה לא היה מעניין. ולכן הכדורגל הוא הענף מספר אחד בעולם.
תחשבו קצת מעבר לחשיבה הקצרת אופקים שלכם, ותנסו להנות מכדורגל נהדר
כי כמות השערים כבר לא קובעת, אלא הדרך לניצחון וניצחון עצמו.

המגמה המסתמנת בדרום אפריקה היא שקיעת הכדורגל האירופאי הקלאסי.
כלומר מדינות שהובילו בעבר את הכדורגל העולמי לא מצליחות לעמוד בקצב של המפלצות שהן יצרו,
מדינות אסיה,דרום אמריקה וטיפה אפריקה.
הרי השחקנים האלה לומדים להתמודד בכדורגל האירופאי ע"ידי האירופאים עצמם, שבעצם הוספיו למשל
לכדורגל המרקד של דרום אמריקה עוד נפח של פיזיות וטקטיקת משחק יותר טובה.
כזאת שהייתה חסרה לפרקים לנבחרות הלא אירופאיות.

ולכן אם אותן מדינות שכרגע סופגות את רוב הביקורות לא יסיקו מסקנות כלפי הליגות המקומיות שלהן
כנראה וסביר להניח שגם בברזיל 2014 נראה את איטליה,צרפת ואנגליה(עם סיכוי לספרד) נופלות מהר.
בגרמניה כבר הסיקו מסקנות ושינו את הסטיגמה של נבחרת הגנתית להתקפית בסגנון לא אירופאי בכלל,
ועל כן היא קצת יותר מצליחה( גם מכיוון שאת המנטליות של הגרמנים לשחק עד השנייה שלאחר המשחק יהיה מאד
קשה לבטל).

גביע עולמי טוב, הוא כזה שמשנה סדרי עולם, כזה שקובע מה יהיה פה (כלומר בכדורגל העולמי) ב4 שנים הקרובות
ואילו שינויים יקרו.

גביע שלא נותן לי את זה, הוא פשוט גביע עולמי אנמי. ועד עכשיו אני נהנה מכל רגע.

עם הראש בקיר

כמעט מסתיים לו המחזור הראשון של שלב הבתים בגביע העולמי, מבחינת כדורגל
לא ניתן להתרשם ממש, אפשר להקל על הנבחרות בכך שמדובר בסה"כ במשחק הראשון.

אפשר להתחיל עם נבחרת אנגליה, שאכזבה בעיקר את עצמה. את כל היתר כנראה שלא, כי
פשוט זה היה צפוי מידי. הפתיחה הייתה מוחצת, 1-0 מהיר שגם קאפלו לא דמיין שהנבחרת מסוגלת
להבקיע.על הבעיות של האנגלים כבר הרחבתי כך שאין מה לדבר על גרין, כי באמת זה קורה
לשוערים הטובים בעולם וכזכור זה קרה לאוליבר קאן בגמר גביע 2002, כך שאפשר להאשים
אך אסור לשחוט אותו.

היריבה שלה, ארה"ב אפילו יותר אכזבה אותי, כי מהרגע שכבשו את השער המוזר, אנגליה בכלל לא שיחקה.
וזה היה הרגע שלהם להתחיל לתקוף וליזום כדי לחולל הפתעה. לאמריקאים יש כשרונות נהדרים שיש רק ללטש אותם
ובעוד 4 שנים תהיה להם נבחרת מצוינת.


הקבוצה שבאמת חיכיתי לראות אותה היא גרמניה. לפני 4 שנים אחרי משחק הפתיחה שלהם מול קוסטה ריקה
כתבתי באתר אחר שיש לשנות את המשפט הוותיק "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" ולהוסיף את המילה סטייל לסיום המשפט. גם אז ציפו לנבחרת אפורה ולא מעניינת וגם היום הגרמנים ניפצו את כל הדעות, ויש הרבה
אנשים שאוכלים את הכובע שלהם.

לכתבה על גרמניה בגביע העולם 2006

פשוט כיף לדבר על גרמניה, עם מספר מהגרים/מתאזרחים שמוסיפים למכונה קצת יצירתיות, קשה שלא להתלהב.
לטעמי ממש כמו בגרמניה 2006 גם הפעם גרמניה תרוויח מהעדרותו של באלאק. מהסיבה הפשוטה ביותר,
כאשר הוא משחק הכל עובר דרכו ויותר קל לעצור אותם, כשהוא איננו המשחק מתחלק בצורה שווה בין כל שחקני הקישור
וכך רואים גם את חדיירה המצויין וגם את אוזיל הפנטזיסט לא חוזרים על אותה פעולה פעמיים. פשוט כייף.

ולא לשכוח את מיורסלב קלוזה שחסרים לו 4 שערים כדי להשתוות לרונאלדו(הברזילאי) בראש טבלת כובשי השערים של הגביע. וגם את פודולסקי שהרבה אנשים הספידו אך למרות עונה ממש לא טובה, במדי הנבחרת הוא תמיד
נותן יותר.

התקווה שלי היא שגרמניה תעניק ליתר הנבחרות את הכוונה לאיך צריכים לשחק,
אחרת כנראה שנמשיך לראות משחקים בינוניים מאד בלי הרבה שערים. 

יש שוער בשער

לפני מספר רגעים הסתיים המשחק של נבחרת ארגנטינה נגד ניגריה, משחק
שני של בית ב' בגביע העולם. ארגנטינה היא כנראה הנבחרת המדוברת ביותר בעולם כרגע,
כאשר משחק בה לאו מסי ומאמן אותה מראדונה.

אם להתייחס למשחק על הדשא, אפשר להגיד שאמנם האלבליסטה היו ראויים לניצחון של יותר משער אחד,
אך מבחינת קבוצה לא נרשמה התלהבות יתר משחקניו של מראדונה. לולא מסי שהיה אחרי על כל פעולה טובה
של הנבחרת, סביר להניח שהם לא היו מועמדים לזכות בתואר.
היגוואין לא מרוכז וממשיך את היכולת של סוף עונה מריאל כאשר אינו מרבה למסור ומחפש בעיקר את השער.
אחד השחקנים שאמור לפרוץ בדרום אפריקה אמור להיות דה מריה, שאם לומר לא הופיע למשחק
ולא ביצע אפילו פעולה אחת טובה.

מבחינת ההגנה והשוער, כבר הרחבתי בכתבה שלי בבלוג על נבחרת ארגנטינה, וזה די התממש, מדובר בהגנה
שלא מתאמיה לרמות הגבוהות, בלי סדר ואיכות קשה להרכיב הגנה טובה.
במיוחד שיעקובו עשה כרצונו עם דמיקלס ושחקני הגנת ארגנטינה התקשו לקחת לו את הכדור.

בצד הניגרי יכולים להיות מרוצים, הם אמנם הפסידו 1-0 קטן(שיכל להיות גבוה יותר) אך את הנקודות
הם צריכים לקחת נגד יוון ודרום קוריאה.
מי שיש להרחיב עליו לטעמי הוא אניימה, שכניראה עוד לפני המשחק השני בתחרות
עשוי כבר לחתום באחת הליגות הבכירות. מדובר בשוער שלא נופל מהטובים בעולם כיום, בהפועל ת"א
כבר יש מי שאורז לו את החפצים כי בעונה הבאה הוא לא יהיה בארץ.

כנבחרת ניגריה היא בסה"כ בסדר, אבל קצת יותר ריכוז מול השער והמשחק היה נגמר אחרת, ובכלל למשחקים
הבאים, כדי לכבוש יש לכוון למסגרת. פעולה שהניגרים לא ממש מימשו מול ארגנטינה.

בסה"כ כל משחק משפר את הרמה במונדיאל ועל כך סביר להניח שבקרוב נתחיל לראות מהנבחרות
קצת יותר כדורגל ופחות לחץ.

בשתי מילים התייחסות למשחק הראשון של היום, בו ניצחה דרום קוריאה את יוון.
אל תזלזלו בקוריאנים, מדובר בנבחרת איכותית שסביר להניח
הייתה מעפילה לתחרות גם אם הייתה מתמודדת בקדם אירופאי.
נרחיב עליה את הדיבור בהמשך המשחקים, וכל מה שנותר לנו הוא רק להנות מהנחישות שלהם.

3 אריות ו-ווין רוני אחד

לוזרית שנראה תסיים את דרכה בשלב רבע הגמר אחרי עוד מפך נפש בפנדלים.
אין תיאור טוב יותר לשחקנים של פאביו קאפלו, נבחרת אנגליה.
הפעם מגיעים האנגלים עם תחושות זהות כמו בכל תחרות הפעם על המגרש יעמוד ווין רוני.
מאז היה בן 16 תולים תקוות בשחקן הזה. שהוא זה שיביא את הגביע הנכסף למולדת הכדורגל,
כמעטת מתעלמים מהעובדה שלצידו משחקים שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר.
אז מה יש בו באותו ווין רוני שגורם לכל האנגלים (גם לאוהדי הסיטי) ?, חוכמה, אכזריות מול השער
ובעיקר רצון לנצח. תכונות שמפרסמות שחקנים נפרדות אצל שחקנים, אצלו הכל משתלב.
מהרגע בו עזב רונאלדו את היונייטד, לקח על עצמו את מלכת הכיבוש, ובלעדיו
כנראה שהיונייטד לא היו מגיעים להישגים שהגיעו.

עם המון שחקנים מנוסים, אנגליה חייבת למצוא את האיזון של לאמפרד וג'רארד אחרת עוד טורניר
מרכז השדה של 3 האריות יסבול מחוסר יציבות.
כאשר בסה"כ 4 שחקנים חדשים בנבחרת מאז 2005, ורובם כנראה יהיו על הספסל. מדובר
בנבחרת שרצה כבר זמן רב ביחד.





הבעיה האנגלית תתרכז בשער, מאז דויד סימן לאנגלים אין יציבות בשער. יש בעיקר שוערים
מצחיקים כדוגמתו של רובינסון.
דויד ג'יימס כבר מבוגר, גרין בינוני מאד והארט עוד חסר נסיון.
ההגנה האנגלית תצטרך לעבוד שעות נוספות כדי למנוע מהתקפות היריבה להגיע לאיזור 20 המטר מהשער
אחרת זה יהיה מאד מביך.
במקרה הזה האנגלים יכולים לסמוך על החוליה הזאת.
טרי ודאוסון במרכז ההגנה כאשר איתם משחקים ג'ונסון ואשלי קול, הם ללא ספק משחקני ההגנה האיכותיים
בדרום אפריקה כרגע.

על הקישור אין מה להרחיב כולם מכירים את האיכויות, ההפתעה הגדולה שכבר
כולם הספיקו לדון בה היא אי הכללתו של תיאו וילקוט שכנראה לא מילא הוראות מאמן
ולכן מצא את עצמו בחוץ.

בסופו של דבר כמו אצל מרבית הנבחרות הבכירות בגביע העולמי.
הזוכה היא זאת שיהיה לה קצת יותר מזל, השחקנים שלה יהיו החדים ביותר.
לאנגלים יש סיכוי אבל העניין עם המזל עלול לפגוע בהם.

הערכה שלי, אנגליה תעפיל עד לרבע הגמר. משם הנקודה הלבנה תכריע.

איזה יום יפה

ב2004 הוכרזה דרום אפריקה לארח את משחק גביע העולם. מאז ועד לפני חצי שנה
גם בפיפ"א חששו שהאפריקאים לא יצליחו להעמיד את הטורניר בזמן, והאמת  כולם טעו.
אתמול בערב נערך קונצרט הפתיחה בה התארחו מיטב אמנים שמייצגים את המדינות המשתתפות.
ההתרגשות הגדולה ע"פ האמנים  האפריקאים במיוחד הארכיבשוף גרמו לדמעות לזלוג.

במעמד בעיטת הפתיחה כשנשיא פיפ"א ונשיא דרום אפריקה נאמו. ראו את הקהל בוכה מאושר.
הרגע הגדול ביותר של היבשת הגיע. אירוח אחת התחרויות החשובות בעולם.

מבחינת הכדורגל בסיכום היום הראשון אפשר לסמן V גדול.
דרום אפריקה אמנם לא הרשימה מעבר למה שציפו, אך גול גדול של צאבלאלה נתן
סיפתח מצויין לגביע העולם.
במחצית הראשונה האמת שהמשחק היה סטטי ומצב מצויין של פראנקו ועוד אחד של דוסנטוס, הרטיטו את הקהל
המקומי בהיסטריה.
הלחץ על השחקנים המקומיים הורגש, ורק בשלב מאוחר יחסית השתחררו ונפתחו לשחק את הכדורגל שלהם.
הוזבוזות הרעישו את האצטדיון וגם דרך הטלוויזיה הרעש היה בלתי נסבל.
מה שגרם אולי למקסיקנים לחלום טיפה.
מהצד של מקסיקו אפשר רק לבכה על התוצאה, עם קצת יותר חדות היה אפשר לסיים את המשחק
עם ניצחון.
מרגע כניסתם של הרננדז ובלאנקו הוותיק מאד, הנבחרת של אגירה התעוררה והחלה לנצל את החולשה של
הבאפנה באפנה, צד שמאל של ההגנה.

על המשחק השני והמסקרן יותר אין הרבה מה להרחיב, שתי הנבחרות אכזבו מאד. צרפת אמנית מאד, אין סדר
וניראה שאין רצון. אכזבת המשחק מבחינתי בצרפת היה גורקוף, לא לקח את האחריות וכנראה שהנעלים של
זידאן נכון לעכשיו ענקיות עליו.
שום החלטה נכונה הוא לא לקח במשחק, שחקן שמצפים ממנו להרבה יותר. המגנים לא היו מעורבים מספיק במשחק
ודווקא שכן היו מעורבים צרפת כן הגיעה להזדמנויות כיבוש.
הנבחרת הדרום אמריקאית, עדיין לא ירדה מהמטוס בקייפ-טאון. המון פוטנציאל שלא ניראה כאלו לרגע אחד
הולך להתממש.
רק פורלאן ופרז הראו סוג של כדורגל, אך חוסר שיתוף פעולה(אין אופציות מסירה) מצד השחקנים האחרים
קצת סתם את הקצב של המשחק.

האדום לא הוסיף הרבה לתכולים שמאותו רגע צרפת החלה ללחוץ על הדוושה אך כמו שהיא נראתה
ברוב שלבי המשחק ובעיקר ריברי שלא היה מרוכז בכלל במשחק.
אם יש שחקן לשים אליו לב זהו ז'יזאן מטולוז, שאמנם בן שמעון טוען שהוא אלמוני
אך מלך שערי צרפת לא יכול להיות אלמוני(בעונת 2009).

התוצאה העיקר טובה לאורוגואי, לצרפתים מאכשיו אין שום מקום לטעויות.אחרת
אם ימצאו את עצמם בחוץ.

פעם שלישית גלידה

שאלה, כמה פעמים נבחרת יכולה לערוך הופעת בכורה?, נשמע קצת ברור לא?, כן רק פעם אחת.
אך יש נבחרת אחת שהפרה את הכללים. נבחרת שזוכה ב2010 לערוך בכורה בפעם השלישית! בטורניר
גביע העולם.

הנבחרת המדוברת היא סרביה, כן כן סרביה. אז נתחיל מהבסיס.
משנת 1992 עד 2003 נקראה הנבחרת כמו שרובינו זוכרים, נבחרת יוגוסלביה(כאשר עד אז נקראה
ממלכת יוגוסלביה). כך שבמונדיאל 98 הופיעה לראשונה נבחרת יוגוסלביה במתכונת של אחרי המלחמה,
מורכבת משחקנים סרבים ומונטנגרים.
כמובן שבנבחרת הזאת שיחקו כוכבים כמו מיאטוביץ,מיכאלוביץ יוגוביץ ומילוסביץ, אלה רק חלק קטן מאד
ממאגר שחקנים ענק שהיה למדינה הזאת.
במונדיאל 2006, הופיע הנבחרת אחרי לא כיוגוסלביה אלא כסרביה ומונטנגרו, וכאן בעצם מדובר בבכורה שניה.
שינוי שם המדינה וההכרה  של פיפ"א בהן.
במונדיאל הזה סרביה ומונטנגרו לא הרשימה. ולאחר מכן החליטה מונטנגרו להתפצל שוב וכאן המדינות הופרדו
לסרביה מדינה אחת. ומונטנגרו מדינה שניה.

לשם השוואה סרביה היא החזקה יותר ובה נמצאים השחקנים המוכרים יותר.
לגביע הזה תגיע סרביה מאוחדת, כזאת שאין בה זרים.
לאחר טורניר מוקדמות מצויין(ממש כמו ב2006),  עומדים הסרבים
לפני בית שאמור להיות קל עבורם, כאשר גרמניה תסיים ראשונה והמאבק יהיה מול הגנאים.

מבחינת הסגל הסרבי ניתן לראות שחקנים כגון, סטאנקוביץ,אלוף אירופה הטרי. זיגיץ,פאנטליץ,לזוביץ וטוסיץ(מהיונייטד).
עם סגל לוחמני מאד שיודע לשלב טכניקה טובה. מדובר בנבחרת שיכולה ואמורה להיות
הפתעת הטורניר. הגעה לשלב רבע גמר יהווה הישג מדהים עבורם.

כמו בעברם, תמיד נחשבו באימפריה של כשרונות, אמנם בשנים האחרונות זה טיפה דעך
כחלק מהפרדת המדינות ממנה. אך עדיין מדובר בנבחרת שאת שחקניה הצעירים ירצו בכל רחבי
היבשת אחרי התחרות. גבוהים,חסונים ובעיקר טכנים.

השקט שיש לסרבים בתחרות הזאת אמורה לעשות את שלה, מאז 1992 בעיקר עסקו שם במלחמות
בלתי פוסקות, ועכשיו 18 שנה אחרי ששיקמו את עצמם, המטרה היא להחזיר את מזרח אירופה
במלוא הדרה לקדמת הבמה.

שימו לב לסרבים בטורניר הזה. ויכול להיות שתתאהבו מחדש.
,תרשמו את השם טוסיץ, השחקן הצעיר שחתם ביונייטד וכרגע משחק  בקלן הגרמנית.

אם הוא יראה 80 אחוז מהיכולות שלו. סרביה רק תרוויח.

עשן לבן

מאז 1990 כולם מדברים על הצלחה של נבחרת אפריקאית בגביע העולם, 20 שנה.

והאמת שרק טיפה השתנתה.

קמרון דאז הצליחה להעפיל לשלב רבע הגמר המכובד מאד לנבחרת ממדינה שנכון לאותם ימים הייתה פחות מוכרת

מבחינת חומר השחקנים ולמעט מקאנקי(מוכר לאוהדי מכבי תל אביב) ומילה(מוכר בעיקר בזכות הגול ב94)

מדובר היה בנבחרת אנונימית לגמרי.

מאז החלו דיבורים מתי יגיע היום בו נבחרת תזכה בגביע או אפילו תגיע לשלב החצי גמר.

כיום הנבחרת האפריקאיות מלאות בכוכבי על שמשחקים בקבוצות המובילות באירופה, ואל אפילו להזכיר

שחקנים כמו אטו ודרוגבה שהם המייצגים המובילים.

אז אם היום הנבחרות נחשבות איכותיות יותר מה קרה שעדיין לא זכינו לראות נבחרת אפריקאית

עושה היסטוריה נוספת?

הבעיה היא בעיקר בראש. המנטליות של נבחרות היבשת השחורה שונה משל האירופאים והדרום אמריקאים.

והשחקנים אינם למדו את יסודות הטקטיקה ומשמעת עצמית. כך שלמעט סמואל אטו בגמר האחרון

וגם בחצי ששיחק כמגן לכל דבר. שחקנים אפריקאים יודעים לשחק רק כמו שלמדו באפריקה.

ברור שהם למדו משהו מהאירופאים אחרת לא היו מצליחים ביבשת, אך מאותו רגע שהם לובשים את מדי הנבחרת שלהם

משהו משתנה.

לדוגמא, בנבחרת כמו קמרון אטו נכבש לשחקן המוביל. ידוע שהוא לא סופר את השחקנים האחרים בנבחרת, ועל כן

במידה וקמרון תכנס למגננה הוא לעולם יבצע עבודה שחורה כמו באינטר.

לכן למעט מצרים(שלא העפילה) כל הנבחרות מצטיידות במאמנים מנוסים שהם לא אפריקאים, בעיקר

כדי לשנות את הנושא של הראש.

בעיה נוספת היא השיטה של המשחק, לנבחרות האפריקאיות יש סגנון שהוא פחות אירופאי, יותר תן ולך אני כבר אמסור לך.

מה שהופך את המשחק למובלגן וקשה יותר לניהול.

באירופה שם השחקנים מצליחים בעיקר כי המשחק מסודר ורק הם גורמים לאי סדר, היצירתיות המשהו השונה.

כאשר נבחרת שלמה מתבססת על סגנון משחק כזה, קשה מאד

להצליח.

תמיד יהיו הבלחות (בעיקר של קמרון או ניגריה), אך עד שלא יכול שינוי בניהול הכדורגל האפריקאי, והתנהלות שחקניו

כניראה שלא תגיע הישועה.

מבחינת הנבחרות האפריקאיות במונדיאל הקרוב ניראה את : דרום אפריקה,גאנה,אלג'יריה,קמרון וניגריה וחוף השנהב.

למעט אלג'יריה וחוף השנהב (אלא אם תיפול הפתעה) יתר הנבחרות צפויות להעפיל שלב קדימה. האם יהיה פה

יותר מאיזה עליה מקרית? מקווה שכן. כי אחרי הכל ולפני הכל, באפריקה משחקים כדורגל שמח, כזה שמביא קהל למגרש.

לראות את הקהל ביציאים חוגג בדרכו הייחודית זה מראה נהדר.

ושוב אם הכוכבים יראו עצמם מעל לנבחרת סביר להניח ששוב נתאכזב.

נקווה שדרוגבה,יעקובו ואטו יעשו שמח כמו שרק הם יודעים.

צפי שלי מהנבחרות הללו : בשלב הבתים הופעות מרשימות, ניגריה בשמינית גמר,חוף השנהב בשמינית גמר.

אוהבים את הבית

במונדיאל הקרוב ב 3 נבחרות אירופאיות יככבו אך ורק שחקנים המשחקים בליגה המקומית.

בזמן שהיבשת הפכה לגוף אחד וכל שחקן יכול לשחק היכן שהוא חפץ בו ברחבי אירופה, יש עדיין

3 ליגות ששומרות על חוזקן בכך שכל הכוכבים שלהם משחקים עדיין בגבולות המדינה.

למרות שמדובר עדיין ב3 ליגות מאד חזקות, עדיין מדובר בנתון שיכול להוות יתרון, לשחקנים האלה בעצם

אין סיבה לעזוב את המדינה שלהם.לכן הגיוני שהליכוד של הסגל יהיה טוב יותר,מגובש הרבה יותר.

שלושת הנבחרות הללו הן אנגליה,איטליה וגרמניה. כרגיל מועמדות לתואר הנכסף.

אם האחרונה היא פייבוריטית ברורה לזכייה השתיים האחרונות קצת מאחוריה.

אנגליה היא בשפת העם "לוזרית נצחית" מאז 66 שם זכתה בתואר בזכות שער מפוקפק, לא מצליחים האנגלים

להחזיר את הכבוד האבוד שלהם. כאשר ברוב התחרויות ההדחה היא אכזרית מאד, בעיקר החמצות בדו קרב פנדלים.

עם מאמן ווינר טבעי, ושחקנים שבשנים האחרונות ידעו רק הצלחות, יש מצב שהסטטיסטיקה תשתנה,

מהגנה חזקה בראשות דאוסון וטרי, לקישור של לאמפרד,ג'רארד וארון לנון ולחוד ווין רוני.

מדובר בנבחרת שרק צריכה להתגבר מנטלית על התדמית שנוצרה לה.

לגבי הקישור, נקודה שעלולה להפיל את אנגליה היא שיתוף של לאמפרד וג'רארד. רבות דובר על כך

ששניהם למעשה לא יכולים לשחק ביחד. ומעשית זה נכון, מעולם לא שיחקו שניהם ביחד ושיחקו טוב.

כאן למעשה חוזרת נקודת האגו, מי יישב על הספסל ויצטרך לתת את הנשמה ל30 דקות במשחק, מי יהיה מוכן

להקריב תהילה למען הנבחרת.

כאן יכנסו לפעולה שחקני נשמה כמו בארי מהסיטי, שיוכל להראות שהוא לא פחות איכותי מהשניים שנמצאים לפניו

בהרכב.

מקום בו סביר שאנגליה תסיים : חצי גמר גביע, פנדלים והחוצה כבר אמרנו?

קבלו את אלופת העולם איטליה. תמיד מעמידה סגלים נוצצים של לוחמים עם 3 שחקנים של כשרון. סוד הצלחה

של נבחרת בינונית אך אלופת עולם לשעבר וחברה קבועה בצמרת הנבחרות בענף.

אז מה שונה הפעם?, מרצלו ליפי מעמיד סגל שכולו משחק באיטליה, אך רוב השחקנים בכלל לא מגיע

מקבוצות הצמרת שלא נדבר על האלופה או סגניתה.

לשם בדיקה - 6 שחקנים מיובנטוס

ממילאן מגיעים 3 שחקנים.

כל היתר שחקנים מקבוצות כמו בארי,סמפדוריה,פיורנטינה,אודינזה,קליארי,נאפול וגנואה. לא בדיוק השמנת של הליגה.

אז מה קרה? האם הכוכבים האיטלקיים לא מספיק איכותיים כמו שחקנים ממדינות זרות?

הדעה שלי היא שפתיחת השוק ואי הגבלה של ההתאחדות על שחקנים מקומיים שחייבים להיות בסגל

גמרה את הנבחרת המקומית.

מרבית השחקנים בלי נסיון בינלאומי מספק, ואלה שיש להם נסיון או פרשו או כל כך וותיקים שאין כבר מה לתרום.

במשחקי האימון הרמה של האיטלקים הייתה נמוכה שלא נגיד מביכה.

אך לשחקנים הצעירים שמקבלים היום את הבמה ישנה אפשרות לחזור והעלות את ערכם בעולם.

כך שגם קבוצות כמו רומא ואינטר ירכשו שחקנים מהבית.

במונדיאל הזה יצטרכו האיטלקים להסתמך על העבר שישחק לצידם, המון מלחמה ומשחק על תוצאה

קצת מזל. וכנראה שאפשר להביא עוד גביע.

הצפי שלי מנבחרת איטליה היא שלמרות הכושר הרע מאד, עדיין מוקדם להספיד אותם, הם לא פראיירים

ועדיין לא קל לנצח אותם. חצי גמר זאת תוצאה ריאלית לנבחרת קשת היום של ליפי.

נבחרת הכוכבים

ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, המקום שכל אחד רוצה להצליח בו. אפילו דויד בקאהם החליט לשחק שם

בעבור כסף רב.

נבחרת ארה"ב היא ללא ספק הנבחרת שיש לשים אליה לב בגביע הקרוב, וגם הגביע הבא.

במדינה שהכדורגל נמצא במקרה הטוב במקום העשירי בין ענפי הספורט הפופולארים, שמים דגש

חזק מאד כדי להיות בטופ העולמי.

מבחינה היסטורית מדובר בנבחרת שהמשחק הרשמי הראשון שלה שוחק כבר ב 1885 נגד קנדה, במשחק שהתרחש באנגליה

שם הפסידו האמריקאים 1-0 לקנדים.

מעבר לכך אין הרבה מה להזכיר את נבחרת ארה"ב. למעט נסיונות להחיות את הליגה המקומית(שנות ה70 תחילת ה80)

לא קרה כלום במדינה.

השינוי המכונן החל כאשר פיפ"א הכריחה את ארצות הברית להקים ליגה מקצוענית ב1994 בשביל הזכות לארח את משחקי

גביע עולם באותה השנה.

מאז הוחלט במדינה שכל כך אוהבת להגדיר את הספורט שלה כטוב בעולם (אלופות הליגות המקומיות זוכות בתואר אלופות עולם) שגם בענף הכדורגל המוזר צריך להיות הכי טובים שיש.

עם עבודת פרסום אדירה ודחיפה בעיקר של גילאי ילדים ותיכונים עם הקמת מתקנים ראויים, מאמנים מנוסים.

התאחדות הכדורגל שמה לעצמה מטרה להיות בטופ העולמי כבר ב2010/2014, כאשר כבר היום רואים תוצרים

ראשונים של ההשקעה האדירה. מבחינת הכדורגל המקומי הכדורגל כל שנה מגדיל את אחוזי הצפייה בטלוויזיה ובמגרשים

כאשר ליגת ה MLS היא החמישית מבחינת ממוצע צופים למשחק בעולם!!! לפני הרבה ליגות אירופאיות.

מבחינת הסגל שהנבחרת שולחת למונדיאל שחקן אחד שאפשר להגיד עליו שהוא סמל המהפכה, החלוץ המצויין לונדון דונובן, הפך להיות אחד מהשחקנים המוכרים לכל אוהד אמריקאי.

מאז אלקסי לאלאס וקובי ג'ונס לא היו שחקנים בנבחרת האמריקאית שכל אוהד בעולם ידע את שמו.

מרבית הסגל הקיים משחק מחוץ לגבולות המדינה, ובעיקר בליגות אירופאיות בכירות, בקבוצות טובות.

בנבחרת בונים בעיקר על כושרם של דמפסי ואלטידור שכבר כמעט הפתיעו את ברזיל בגביע הקונפדרציות.

בקישור משחק בני פילהבר קשרה של פולאהם שהיה מועמד לשחק בישראל. הקשר שלנו לנבחרת עם העובדה כי מדובר

בשחקן יהודי.

דמרכוס ביסלי המחונן והוותיק ימשיך להיות קטלני באגפים. בהגנה ישחק שחקנה של מילאן אוניהו, אשר יצטרך להוכיח

שיש סיבה שהוא נמצא בסגל של האימפריה ממילאנו.

כדי להשלים סגל לוחמני אפשר לציין את בוקנגרה שנלחם כחייל מארינס.

בסה"כ מדובר בנבחרת איכותית, אשר תקווה להפתיע עוד קצת ולהתקדם לפחות עד לרבע.

מצפה לה בית לא קל עם אנגליה,אלג'ריה וסלובניה. אך למרות כמעט שוויון הכוחות מהבית הזה נוח יותר לעבור.

בארצות הברית בטוחים שתוך מספר שנים גם בענף הזוטר מבחינתם הם יובילו כמקום ראשון.

האם המהפכה תתחיל עכשיו?

שווה לחכות.

כוכב עליון - ומה עם אוריון?

הנבחרת המדוברת ביותר לקראת גביע העולם היא ארגנטינה.

אפשר להתחיל בכך שהיא מועמדת ראויה לזכייה מאז שנות ה 80 בכל אירוע כדורגל.

השנה זה עלה בכמה דרגות, המאמן הוא האלוהים של מדינה שלמה, מראדונה האיש שהביא גביע עולם

ועל הדרך דאג להעיף את האנגלים.

אחד הסיבות של נבחרת לזכות בגביע עולם הוא היכולת להיות מחוברים במשך חודש שלם (ועוד שבועיים אימונים), מבלי

לריב ולפוצץ את מחנה הנבחרת. בנבחרת ארגנטינה מדובר בפצצת זמן.

עם מאמן שמתקשה לתת לשחקנים שלו להיות הכוכבים הגדולים, כזה שמתקשה לשים את עצמו בצד עלול

לגרום לשחקנים להסתכסך בגין עדיפויות ברורות.

למארדונה יש מספר שחקנים בסגל שהם המועדפים עליו, ועל כן גם ביכולת חלשה או אפילו כאלה שיש טובים מהם

בארגנטינה הם בטוחים בהרכב הנבחרת.

קשה להבין מדוע נבחר פאלרמו בן ה37 ע"פ זאנטי שגם הוא בגיל זה(התירוץ של הגיל אינו משחק פה) אלוף אירופה

שנמצא בכושר משחק טוב מאד לעומת שחקן שלא פוגע כבר כמה שנים.

כנראה שבעיקר מכיוון שוורון עוד שחקן מועדף של המאמן לא ממש מחבב את שחקנה של אינטר.

בנבחרת שיש לה חלק התקפי מהקטלניים בעולם, אך עם אגו שלא נופל מאותה הגדרה. הולך להיות בלאגן.

היגואין,מסי,טבס,מיליטו ואגוארו, מי לא היה רוצה כאלו שחקנים. חבל שבהרכב יש מקום לשניים כאשר אחד

מהם יהיה בוודאות מסי.

כל אחד מהאחרים הוא כבר כוכב גדול שלא ירצה להיות כינור שני ולהיות שחקן ספסל. לכן 2 שחקנים לפחות מן הרשימה

הולכים להיות מתוסכלים מאד, ואם לא ישימו את הנבחרת לפניהם, ארגנטינה לא תגיע רחוק בכלל.

מבחינת הסגלל הכללי, ההתקפה מדהימה, וככל שיורדים למטה המצב לא לא נהיה טוב יותר.

הקישור הוא סביר פלוס, מסצרנו יהיה עוגן הקישור וליידו וורון יהיה חייב לתת פוש אחרון לקריירה

בגילו המתקדם, מקסי רודריגז אחרי עונה לא טובה ודי מריה הצעיר והלא מנוסה, זה מה שיש לארגנטינה להציע.

פה אפשר לבוא בטענות למאמן שלא זימן את קמביאסו המצויין או גאגו כדי שיהיה את מי להציב בקישור האחורי.

פסטורה ובולאטי יכולים להוות משב מרענן אך לטעמי לא ישפיעו מספיק.

מהבחינה הזאת ארגנטינה נופלת בחלק הזה מול הרבה נבחרות בכירות בדרום אפריקה, ועלולה לשלם את

מחיר בחירת 6 חלוצים ע"פ שחקני קישור שיודעים להחזיק כדור ולהניע את המשחק כדי לשחק על תוצאה.

בהגנה המצב פחות טוב. עם שחקנים וותיקים ולא יציבים. בורדיסו וסמואל יהיו מרכז ההגנה כאשר גם דמיקלס סגן אלוף אירופה, נמצא בסגל.

היינצה כבר זקן מידי ולא ממש משפיע(גם מארסיי קבוצתו). אוטמנדי לא היה שחקן סגל באף נבחרת אחרת מבין הגדולות.

כך שזה מדבר בעד עצמו.

בשער של הארנטינאים שמאז פרישתו של קרלוס רואה חובים שוערים רעים בכל קנה מידה, לא משנים מאומה.

אנדויאר הוא שוער בינוני, ולמרות הופעות טובות של רומרו באולימפיאדה, הוא עדיין לא בקנה מידה של השוערים הגדולים.

בשורה התחתונה מדוברת בנבחרת שמסוגלת לזכות בגביע בצורה הכי איכותית בגביע העולם, אך המסביב הוא מה שעלול

להפיל אותה מוקדם יותר.

שחקני ההתקפה יצטרכו להיות חדים מאד ולא לאבד הרבה כדורים, מכיוון שמתפרצות עלולות להסתיים בשערים קלים

לזכות היריבות.

מי יהיה כוכב הנבחרת? בארגנטינה מקווים שמסי, האירופאים וברזיל מקוות שדווקא מראדונה יככב.

ככה זה מתחיל

שלום לכל הקוראים,

אחרי שבטח שקראתם את כל הכתבות בתארי הספורט המובילים, בדיוק איזו נבחרת תזכה ומי תפתיע.

הגיע הזמן לקבל זווית אחרת, כזאת שלוקחת בחשבון שבגביע הקרוב כנראה תזכה נבחרת ששחקניה יבינו

שחייבים לחודש אחד לשים את האגו בצד אחרת הכל ייהרס.

שבוע לפני תחילת המונדיאל - בעיטת הפתיחה ב11.6 במשחק בין דרום אפריקה למקסיקו.

הנה לכם הזווית שלי על כל נבחרות המונדיאל.

והיום,בית א. כולל בתוכו את המארחת דרא"פ, מקסיקו,צרפת ואורוגוואי.

דרום אפריקה

------------

נבחרת הבאפנה-באפנה, זוכה להיות הראשונה שמארחת גביע עולם באפריקה. למזלה הציפיות מאפריקה מגיעות בעיקר

מנבחרות אחרות כך שלנבחרת של פריירה יש הזדמנות לשחק ברוגע עם דחיפת הקהל המקומי.

ברמת הסגל המקומי מדובר בנבחרת בינונית שיכולה לאיים בעיקר במהירות ולחימה.

כוכב הנבחרת בני מקארתי נופה מהסגל (כנראה מפאת גילו והעובדה כי היה פצוע רוב העונה) ובחלק ההתקפי

ברנרד פארקר יצטרך להשכיח את מקארתי.

החלוץ הצעיר שהיה מועמד למכבי חיפה וכיום משחק באלופת הולנד טוונטה, נחשב לכשרון גדול, ומזכיר במעט את

מקארתי מלפני 13 שנה.

בהגנה משחק שחקנה של מכבי חיפה פיטר מסיללה שנחשב באנקר בהרכב וינסה לבצע את הפריצה הגדולה בגביע העולם.

אם ישחזר את יכולותו מהליגה הישראלית, "הבנים" יוכלו להנות מאגף שמאל קטלני מאד אשר יכלול גם את פינאר בקישור.

במרכז השדה צבלאלה ימשיך להיות עוגן. שחקן נוסף שעתיד להיות מסומן אחרי המונדיאל הוא שחקנה של פולאהם, דיקוגוי הצעיר.

מבחינת כלל הסגל מדובר בנבחרת מגובשת מאד כמעט בלי אגו, מקארתי שנופה קיבל את ההחלטה כמו גבר והודיע שהוא יעודד את הנבחרת מהצד ולא נמנע שיתמוך מנטלית בשחקנים בזמן המונדיאל. עם מאמן שיודע מזה מונדיאל או שניים. דרום אפריקה אולי לא תגיע לגמר, אך עם קצת מזל שמינית גמר (יעד שכל מארחת הגיעה אליו) היא לא מילה גסה.

משחק מכריע - נגד אורוגוואי.

מקסיקו

-------

אחת הנבחרות שתמיד ניראה שהנה מגיע טורניר הפריצה שלה היא מקסיקו. בכל דור יש לנבחרת הזאת

לפחות 2 כישרונות שמככבים באירופה ועוד כמה בעלי יכולות לא רעות שמשלימים אותם.

אל תתנו לניצחון על איטליה 2-1 להטעות אתכם, נבחרת מקסיקו היא כמעט ההפך מדרום אפריקה.

בחירת 23 השחקנים הסופיים לטורניר התלוותה בסכסוך בין משפחת דוס סנטוס למאמן הנבחרת, ניפויו של האח הצעיר ג'ונתן

הכעיס מאד את אביו ואחיו ג'ובאני. האחרון אף מאיים לפרוש מהנבחרת ובכך לגרום לנבחרת להיות מפולגת.

לאגירה מצפה התמודדות קשה עם השחקנים כדי להרגיע את השטח.

מבחינת הסגל הקיים, מדובר בנבחרת שהיא די זקנה ושחקניה הצעירים למעט דוס סנטוס(אם יישאר בנבחרת) אינם מהווים את עיקר הכוח.

מדובר כמעט באותה נבחרת מהמונדיאל הקודם וזה שלפניו. לשער לדוגמא הוזמן שוער משני בן 37.

בהגנה רפא מרקז יעשה את עבודה בתקווה שהמגנים שליידו יפיקו את המיטב וינצלנו את המעמד, גם סלסידו המנוסה הוא בינוני כך שמול נבחרות עם התקפה סבירה פלוס למקסיקנים יהיה קשה מאד.

בקישור למקסיקנים אין הרבה מה להציע למאד גוארדדו שיהיה חייב להיות ב100% מעל לכושר שלו.

בכנפיים ובחוד יהיה שילוב של וותיקים וצעירים, פה בעצם למקסיקו יש הרבה מה להציע והשאלה האם כולם ישחקו יחדיו

ואם לא, מי יריב ראשון(בדומה לעוד נבחרת בגביע).

בלאנקו הקשיש עדיין בנבחרת ולטעמי גם בגילו הוא המוביל, נסיון רב ועל המגרש הוא יהיה שווה למקסיקו גול למשחק.

פראנקו אולי נשמע מאיים אך החלוץ שנחשב למוערך מבחינה סטטיסטית הוא לא מכונת שערים. בעצם אם מישהו צפה במשחקי ויאריאל לאחרונה, מבין שאין מה לדבר, מדובר בשחקן שלא לרמות האלו.

דוס סנטוס וולה הם דור העתיד, אם יתנו להם חופש תנועה בחוד, מקסיקו תהיה לפחות ברבע. יש לשים לב להרננדז מהיונייטד, יכול להוות הפתעה נעימה.

משחק קריטי - דרום אפריקה, אם הירוקים ינצחו את המשחק הראשון כל הריבים ישכחו ויהיה להם הכוח להמשיך. במידה ויפסידו עניין דוס סנטוס יעלה בחזרה, והדרך הבייתה תהיה מהירה מאד.

אורוגוואי

--------

כמה ציפיות יש מהנבחרת השלישית של דרום אמריקה. אלופת העולם לשעבר לא מצליחה לשחזר את ימי התהילה שלה,וחבל.

מדובר בנבחרת סופר כשרונית שפשוט לא הולך לה.

לגביע הקרוב היא מגיעה הם חלק הגנתי פחות מנוסה ברמה הבינלאומית כך שלשוערים שלה ביחד יש 18 משחקים בנבחרת.

העניין הוא שכל החלק הקידמי מגיע בכושר טוב, אחרי סיומת עונה מצויינת למרבית השחקנים המאיישים את התפקידים

בקישור ובהתקפה.

שחקנים כמו אגרואן גונזאלס ופרננדס יתצטרכו לתת טיפה יותר, ובעיקר להיות מדוייקים כדי להאכיל את פורלן וסוארז

המצויין.

לגבי סוארז מדובר בשחקן שיכול לשלש את המחיר שלו, ואייקס תתקשה להשאיר אותו אצלה.

בסה"כ מדובר בנבחרת טובה, שכניראה תעפיל שלב אחד בלבד מעבר לבתים.

צרפת

------

מה עוד יש להרחיב על הנבחרת המוחרבת הזאת. המאמן דומנאק ינסה בפעם האחרונה להציל משהו מהכבוד שלו

לזכותו עומדים שחקנים עם כשרון רב בכל חלק במגרש. הבחירה לזמן את בנזמה שהוא אמנם שחקן טוב אבל

עונה קטסטרופלית בריאל מדריד מדגים את המקובעות שלו כלפי שחקנים ובכך לא נזכה לראות

שחקנים שונים מאשר בתחרות הקודמות.

מבחינת הסגל אין מה לדבר, איכות וכישרון שפחות משלב חצי גמר לא יתקבל. כמו בנבחרת הדרום אפריקאית

גם כאן הוותיקים יודעים שהצלחת הנבחרת תלוייה בהם, והורדת האגו שהרס לטענת רבים את הטורנירים הקודמים

נעלמה.

הנרי יהיה על הספסל מכיוון שבברסה הוא לא שיחק הרבה, וגם ששיחק לא הרשים. את המושכות חייב לקחת

קורקוף אחרת יאבד את מעמדו הרם, כדי להיות הזידאן הבא, חייבים להשיג את מה שזידאן השיג. גביע עולם!.

אחד הכשרונות שעומדים להיות שגורים בפי רבים אחרי המונדיאל הוא זיז'אן החלוץ הנהדר, שנחשב לכישרון

ענק ומזכיר לרבים את פאפן האגדי.

כנבחרת חייבת צרפת להעפיל מהמקום הראשון בלי הרבה מכשולים, הבעיה היא מנטלית והמאמן. וזה עלול להפיל אותם.

העולות מהבית יהיו צרפת ואורוגוואי. לא בהכרח בדירוג הזה.

קריאה נעימה, וחג מונדיאל שמח